<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שלישי ס"ה</h1>
<h2>דף לז:</h2>
הלחמניות, והוא שעושין כעין מגדלים ומציירין בו צורות, הואיל ואינו נאכל בתורת קבע אלא מעין פת הבאה בכסנין, אם לא קבע סעודתו עליהן מברך בורא מיני מזונות. ויש מי שכתב שאם הוא נעשה מעיסה גמורה בלא עירוב דבר אחר אע"פ שלא קבע סעודתו עליו מברך המוציא שלא יצא מתורת לחם מפני הצורות, ומה שאמרו בלחמניות הוא שיש בו ערוב תבלין או דבר אחר והוא כעין פת הבאה בכיסנין. כתב רבינו יעקב כל דבר שבלילתו רכה אין לו תורת לחם ואין מברכין עליו המוציא, אבל דבר שבלילתו עבה אע"פ שנאפה על ידי משקה כגון החלות שאופין במחבת על ידי שמן מברכין עליהן המוציא. והרב בעל התוספות כתב כל שנעשה על ידי משקה אע"פ שבלילתו עבה אין מברכין עליו המוציא. יש מן הגדולים שכתב שהחלות הדקות הנעשות בדפוס ברזל העשוי להן וטחין הדפוס בשמן בעת עשייתן אין מברכין עליהם המוציא מפני שבלילן רכה ועוד שאפייתן על ידי משקה. ויש מן הגדולים שכתב שאם קבע סעודתו עליהן מברך עליהן המוציא, שאין לדחות ברכת המוציא מהם מפני שבלילתן רכה הואיל והם נאפות בצורת פת ואחר אפייתן יש להם צורת פת, ולא מפני משקה השמן שאין משימין בהן השמן אלא לשמרן שלא ישרפו. ויש מן הגדולים שפסק שכל דבר שנאפה בין בתנור בין במחבת בין במרחשת בין שהדביק ולבסוף הרתיח בין שהרתיח ולבסוף הדביק מברכין עליו המוציא, ואפי' עיסה שנילושה בשמן או שנאפית במחבת על ידי שמן. אבל העושה עיסה ליבשה בחמה או לבשלה בקדרה אין מברכין עליה המוציא. כל אלו הדעות שכתבנו הוא לפי דעתם שכל דבר המחוייב בחלה מברכין עליו המוציא וכל שאינו מחוייב בחלה אין מברכין עליו המוציא. ומה שהסכימו בזה רבים מגדולי הדור שכל שאין עליו צורת פת ואינו עשוי לקבוע סעודה עליו אין מברכין עליו המוציא אע"פ שהוא לחם לענין חלה. ומאחר שאלו הענינים אינם מבוארים היטב מענין ההלכה יש מחכמי הדור שאמרו שכל הדברים שהם בספק אם מברכין עליהם המוציא אם לאו מברכין עליהם בורא מיני מזונות.
